איך בודקים תוקף דומיין
כל דומיין רשום לתקופה מסוימת, ואם לא מחדשים אותו עד תאריך התפוגה, האתר והמייל שעליו מפסיקים לעבוד. הבדיקה קוראת את התאריך מרשות הרישום של הסיומת: בסיומות כמו com הנתונים מגיעים מ-RDAP, הפרוטוקול שמחליף את WHOIS, ובדומיינים ישראליים (co.il, org.il ושאר סיומות il) מ-WHOIS של איגוד האינטרנט הישראלי, שמנהל את הסיומות האלה.
התאריך שמוצג הוא לפי נתוני הרישום. כשהרשם מחדש דומיין אוטומטית, התאריך אצל רשות הרישום מתעדכן לפעמים רק אחרי כמה ימים, ולכן אם מופיע תאריך קרוב ואתם בטוחים שחידשתם, כדאי לבדוק גם בחשבון אצל הרשם. אחרי התפוגה יש בדרך כלל זמן מוגבל שבו עוד אפשר לחדש, לפעמים בתשלום נוסף. הכללים משתנים לפי הסיומת והרשם, ואחרי שהזמן הזה עובר הדומיין משתחרר וכל אחד יכול לרשום אותו.
מי הבעלים של הדומיין?
השאלה הזו עולה בעיקר כשמי שבנה את האתר כבר לא זמין, ואף אחד לא בטוח על שם מי הדומיין רשום. התשובה הכנה: הבדיקה לא מציגה את בעל הדומיין. בהרבה סיומות הפרטים של בעלי הדומיינים מוסתרים היום, ובסיומות שבהן כן מתפרסמים שם, מייל או טלפון, הבדיקה מתעלמת מהם בכוונה.
מה שהבדיקה כן מראה הוא הרשם, החברה שדרכה הדומיין נרשם, עם קישור לאתר שלו. זו הכתובת לפנות אליה: הרשם יודע מי בעל הדומיין, ואצלו מבקשים גישה לחשבון או העברה של הדומיין לחשבון על שם העסק. אם הדומיין רשום על שם מפתח או ספק לשעבר, כדאי להתחיל בבקשה ממנו להעביר אותו. אם זה לא עובד, הרשם לא יכול להעביר את הדומיין בלי הסכמה של בעל הדומיין הרשום: הדרך היא הליך יישוב מחלוקות של רשות הרישום (בדומיינים ישראליים, IL-DRP של איגוד האינטרנט הישראלי) או ייעוץ משפטי.
נעילת העברה וסטטוסים
לכל דומיין יש סטטוסים שרשות הרישום מפרסמת. החשוב שבהם הוא נעילת העברה (Transfer Lock): כשהדומיין נעול, אי אפשר להעביר אותו לרשם אחר בלי לבטל קודם את הנעילה בחשבון אצל הרשם. זו הגנה פשוטה מפני העברה בלי רשותכם, ומומלץ שתהיה פעילה כל עוד אתם לא באמצע העברה. סטטוסים כמו השעיה (Hold), תקופת שחזור או המתנה למחיקה אומרים שמשהו לא בסדר, בדרך כלל חידוש שלא שולם, וצריך לפנות לרשם מיד.
בדיקת SSL: מה בודקים בתעודה
תעודת SSL מאפשרת לדפדפן לפתוח את האתר בחיבור מוצפן (https). כדי שהדפדפן יסמוך עליה צריכים להתקיים שלושה דברים: היא בתוקף, היא כוללת את השם שהגולש הקליד (גם עם www וגם בלי), והשרת שולח את כל השרשרת שמחברת אותה לרשות תעודות מוכרת. כשאחד מהם חסר, הגולש רואה אזהרה במקום האתר.
רוב חברות האחסון נותנות היום תעודות חינמיות שמתחדשות לבד, ותעודות כאלה בתוקף לתקופות קצרות, כמה חודשים בכל פעם. לכן תעודה שעומדת לפוג בעוד כמה ימים היא בדרך כלל סימן שהחידוש האוטומטי לא עבד, ולא שהגיע הזמן לקנות תעודה. תקלה נפוצה נוספת היא שרשרת חסרה: האתר נפתח בדפדפן אחד ונכשל במכשיר אחר, באפליקציה או בשירות שמתחבר לאתר.
HTTPS, www ו-HSTS
גם כשיש תעודה, מי שמקליד את הכתובת עם http או נכנס מקישור ישן צריך לעבור אוטומטית לגרסה המאובטחת, בהפניה קבועה (301). כדאי גם לבחור כתובת אחת, עם www או בלי, ולהפנות אליה את השנייה, כדי שגולשים וגוגל יראו אתר אחד ולא שניים. כותרת HSTS משלימה את התמונה: היא אומרת לדפדפן לפתוח את האתר תמיד ב-https, גם לפני ההפניה.
למה מיילים מגיעים לספאם: SPF ו-DMARC
שרתי דואר לא סומכים על השם שכתוב בשורת השולח, כי קל לזייף אותו. כדי להחליט אם מייל באמת הגיע מהעסק שלכם, הם בודקים רשומות DNS של הדומיין. רשומת SPF מפרטת אילו שרתים רשאים לשלוח מייל בשם הדומיין, ורשומת DMARC אומרת מה לעשות במייל שלא עבר את הבדיקה: לא לעשות כלום ורק לדווח, להעביר לספאם או לדחות.
בלי הרשומות האלה, שרתי דואר לא יכולים לוודא שהמייל באמת נשלח מכם, ולכן הצעות מחיר, חשבוניות ותשובות ללקוחות נוטות יותר להגיע לתיקיית הספאם, וקל יותר למישהו אחר לשלוח מיילים שנראים כאילו נשלחו מהעסק. Gmail ו-Yahoo דורשים SPF או DKIM מכל מי ששולח אליהם מייל, ומשולחים בהיקף גדול גם DMARC. את DKIM, החתימה השלישית, הבדיקה לא בודקת: הרשומה שלה יושבת תחת שם (selector) שספק המייל בוחר, ואין דרך אמינה למצוא אותו מבחוץ.